פסק-דין בתיק עת"מ 29370-12-12

1.                 בפני עתירה מנהלית לקבוע כי העותר הינו אריתראי, הזכאי להגנה כללית הניתנת לבני ארצו, להורות על שחרורו מטעמים הומניטריים וליתן לו אשרה זמנית שתחודש, כל עוד חלה עליו ההגנה הקבוצתית.

כן לקבוע, כי החלטת המשיב לפיה העותר הינו אתיופי, הינה בלתי סבירה ומבוטלת וככל שלא ניתן לאתר נתינותו, יש לנהוג כלפיו כחסר אזרחות ולהורות על ביטול צו הגירוש שהוצא לו, לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד-1954 (להלן- "החוק למניעת הסתננות"), לקבוע כי יש להפעיל את סעיף 30(א2) לחוק מניעת ההסתננות או לשחררו לפי סעיף 30א(ב)(2) לחוק למניעת הסתננות לחילופין, לקבוע כי לא ראוי להחיל על העותר את הוראות החוק למניעת הסתננות ולחילופין, לבטל את הוראת החוק שאינן עומדות במבחני המידתיות.

ככל שהמשיב יעמוד על הרחקתו של העותר, יש להורות לו לפעול על פי הוראות דיני הפליטים, דהיינו שהרחקתו תעשה בהתאם לעקרון ה-TSC (Third Safe Country), עקרון הקובע כי המדינה בה ביקש אדם מקלט תחזיר אדם למדינה אחרת, רק אם התיישב בה בקביעות קודם לכן, ולאחר שהדבר נקבע בהסכם בין שתי המדינות.

עוד נטען כי יש לפעול בעניינו של העותר מכח עקרון אי ההחזרה. לחילופין יש לפעול מכח אי ההחזרה על פי הוראות בג"צ 4702/94 אל טאי נ' משרד הפנים, הואיל ובאתיופיה עלול העותר להיות נתון לפגיעה בחירותו, בתנועה או בפרנסה, העדר מעמד, אפליה ועוד וזאת מכח מוצאו האריתראי, משהדבר נתמך בחוו"ד מקצועית ופסיקה בינלאומית. לחילופין וללא תלות בעקרון אי ההחזרה, בטרם הרחקת העותר למדינה אחרת, על המשיב להציג אישור המדינה הקולטת בדבר הסכמתה לקלוט העותר. על פי נוהלי המשיב - בעוד העותר ממתין להודעת המשיב בעניין ההרחקה - יש לאפשר לו להיות חופשי ולשחררו ממשמורת.

2.                 בעתירה נטען כי החלטת המשיב בדבר היות העותר אתיופי נשענה על חלקי דבריו של העותר, על כן הינה שרירותית ועומדת בניגוד למארג טענות העותר ולראיות שהציג.

העותר אמנם נולד ושהה באתיופיה, אך אינו אתיופי, כיוון ששני הוריו אריתראים. העותר חי באתיופיה ללא כל מעמד ולאחר מות אביו, אין לו זיקה למדינה זו והוכחה מעבר לנדרש זהותו כאריתראי.

העותר הרחיב, שלא לצורך, לגבי האריתראים ומעמדם בישראל. לית מאן דפליג, כי לנתיני אריתראי ניתנת הגנה קבוצתית ולפיה כל השוהה בישראל ומוכיח כי הוא נתין אריתראי, אינו מורחק. אך העותר סבור כי חוק ההסתננות אינו חל עליו משאינו בר הרחקה.

3.                 המשיב עותר לדחיית העתירה על הסף מחמת שיהוי, שכן ההחלטה בה העותר לא זוהה כאריתראי, ניתנה ביום 3.10.11 בעוד העתירה הוגשה ביום 16.12.12. עוד נטען כי העותר לא הצליח להוכיח זהותו כאריתראי, אף כי טען לאורך כל הדרך שהינו אריתראי, הרי שכבר במהלך הראיון הראשון התברר שהוא נולד באתיופיה, חי בה כל חייו, מעולם לא היה באריתריאה ואינו מכיר דבר שקשור לאריתריאה.

עוד נטען, כי להחזקתו של העותר במשמורת אין כל משמעות, ככל שהעתירה מבקשת לתקוף את החזקתו במשמורת בהיותו אריתראי, זאת לאור צו הגירוש, שהוצא לעותר ביום 31.12.12 - לאחר הגשת העתירה מכח ס' 30א. לחוק למניעת הסתננות, כיוון ששאלת זהותו של המסתנן אינה משפיעה על החזקתו במשמורת. ההחלטה בעניינו של העותר, סבירה משלא הוצג כל מסמך רשמי שיש בו כדי לאשר את זהותו של העותר כאריתריאי.

בנוסף טוען המשיב, כי החוק למניעת הסתננות חל על כל מסתנן, ללא קשר למדינה ממנה הגיע ומכח החוק ניתן להחזיק במשמורת גם מסתננים לגביהם חלה מדיניות אי ההרחקה.

ס' 30א(ב) לחוק עניינו בחריגים הומניטריים המאפשרים שחרור ממשמורת במקרים חריגים, וזהותו של המסתנן, אינה נמנית על חריגים אלה ואינה עילה לשחררו ממשמורת.

            העובדות הרלוונטיות לענייננינו

4.                 העותר יליד 1985, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים ביום 22.9.11, נעצר על ידי כוחות הבטחון ביום 23.9.11 והוצא נגדו צו גירוש זמני (נספח א' לתגובת המשיב).

ביום 3.10.11 נערך לעותר שימוע בפני הממונה ביקורת גבולות, שם טען כי הינו אריתראי, מבלי להציג כל תעודה מזהה או מסמך שמעיד על כך.

בשימוע אישר העותר כי נולד באתיופיה, חי שם כל חייו, לא ביקר באריתריאה, אין לו כל ידע לגבי אריתריאה והגיע לישראל כדי לעבוד.

בהסתמך על מידע זה קבע הממונה על ביקורת גבולות, כי לא הוכחה כל זיקה של העותר, לאריתריאה ונתינותו של העותר היא אתיופית (נספח ב' לתגובת המשיב). בדיון שהתקיים בעניינו של העותר בפני בית הדין למשמורת ביום 5.10.11 טען העותר: "אני יליד עיר אדיס אבבה באתיופיה וכל חיי התגוררתי שם, אני בן 26, רווק ללא ילדים. אני נשארתי להתגורר עם אבי באתיופיה. אבי נפטר בשנת 2005. אני סיימתי 9 שנות לימוד בבית ספר. אני באתי לישראל לעבוד. שילמתי למבריחים 2,700$ כדי שיבריחו אותי לישראל דרך סיני. ידוע לי ששהותי בישראל היא שלא כדין... אני לא מוכן לחזור לאתיופיה אני אריתריאי, למרות שמעולם לא הייתי שם". גם בדיונים הבאים בבית דין למשמורת, חזר על עיקר הדברים וטען כי אין לו מסמכים כדי לתמוך טענתו בדבר היותו אריתריאי (נספחים ד-ז).

בדיון בבית הדין למשמורת מיום 7.2.12, טען העותר כי התקשרו אליו מהצלב האדום ואמרו לו שמסרו מסמכים לבית הדין (נספח ח' לתגובה). צו המשמורת אושר שוב.

בדיון מיום 28.2.12 חזר העותר על טענתו כי הינו אריתריאי. טען כי הצליח להשיג מסמכים מקוריים מאריתיראה שהועברו באמצעות הצלב האדום. בין היתר דרכון מקורי של אביו, תעודה שלו מבית הספר ומסמכים של אימו המתגוררת באריתריאה. בית הדין למשמורת הורה לערוך לו ראיון זיהוי נוסף (נספח ט' לתגובת המשיב).

בראיון נוסף שנערך לו ביום 6.3.12 התרשם ממונה ביקורת גבולות כי המסמכים שהציג העותר אינם תומכים בטענתו כי הינו אריתריאי אלא מחזקים נתינותו האתיופית. עוד צויין באותו מסמך כי מסר מספר טלפון השייך כביכול לאימו המתגוררת באריתיראה, בעוד שבעבר מסר את אותו מספר טלפון כטלפון של דודו.